גבעת ח"ן בשנות ה- 70 שפעה פעילות קהילתית משותפת.

 

מסיבות בר מצווה היו נחגגות במועדון הפינג-פונג ובבית העם הישן ומסיבות חתונה היו נערכות במגרש עם גרילנדות וריקוד "שרלה" של חברי המושב וריקוד כלי-הבית של הילדים.

 הזוג היה צנוע ונראה מאושר ממגוון כלי הניקוי שנאספו למרגלותיו.

 

 

כולם חיכו בקוצר רוח לסיום עת הורשו לקבל טעימה מבצק הסוכר הורוד-ירוק של הורדים על עוגת החתן-כלה.

 

החגים ומסיבות חג המושב נערכו במשותף וכולם ידעו, מגדול ועד קטן, מכוכב ההצגה ועד אחרון הניצבים ששמם יופיע ברשימת בעלי התפקידים ורובם ביצעו את התפקיד על הצד הטוב ביותר. כל משפחה תרמה את שלה:

טאטוא המגרש, סידור הכיסאות, שילוט, עוגות במנז'טים, גרגירי חומוס מנוקדים בפלפל שחור ועוד...

 

השיא היה כמובן בשנת 1983 עת חגיגת שנת ה- 50.

 

שבועות ארוכים חברי מושב רבים שקדו על מופע מושקע, על תערוכת עבר, על ספר, צילום ותיעוד מייסדי המושב, עריכת סרט ועו'.

ההתגייסות היתה יוצאת דופן והסיפוק היה אדיר.

על המגרש הוקמו טריבונות זמניות לישיבה של אורחים רבים, חברי מושב רבים השתתפו במופע הקרקסי, כל הילדים ובני הנוער השתתפו בשמחה, גם הם ומיטב האטרקציות (לא אפליקציות...) של שנות ה- 80.

 

שלוחות מכאן תודות לחברי ועדות תרבות לאורך השנים ולחברות ועדת בית העם לדורותיה... שסצנת התרבות של גבעת ח"ן לא היתה קיימת בלעדיהם.

 

בגבעת ח"ן, כמו בישראל כולה, מושקעים משאבים ואנרגיות בזמן הפרטי ובהתפתחות עצמית.

ולמרות זאת,

אנו מנסים למצוא את המידה הנכונה לשמירה על המורשת, להנות מההכרות רבת השנים של תושבי המושב, לישיבה משותפת האחד בחברת השני, לשימור חוויות הילדות או חברויות ההורים, להיכרות מחודשת של "החברים"

ואולי אפילו...גילויים מפתיעים.